חינוך, כבוד וחירות
לכל עם ואומה

בשם אלוהים, הרחמן, הרחים.

מזכ"ל האו"ם הנכבד מר באן קי-מון, נשיא האסיפה הכללית הנכבד וuk יֶרֶמיץ', שליח האו"ם המיוחד לחינוך עולמי הנכבד מר גורדון בראון, זקנים מכובדים ואחים ואחיות יקרים: אסאלאמו עאלאיקום.

היום זה כבוד בשבילי לדבר שוב אחרי זמן רב. להיות כאן עם אנשים כה מכובדים הוא רגע גדול בחיי, וזה כבוד בשבילי שהיום אני עוטה שאל של בנזיר בוטו המנוחה. איני יודעת מאיפה להתחיל את נאומי. איני יודעת מה אנשים מצפים ממני לומר, אך קודם כל תודה לאלוהים שבפניו כולנו שווים ותודה לכל אדם שהתפלל להחלמתי המהירה ולחיים החדשים שלי. אני לא יכולה להאמין כמה אהבה הראו לי אנשים. קיבלתי אלפי כרטיסי ברכה ומתנות מכל העולם. תודה לכולם. תודה לילדים שדבריהם התמימים עודדו אותי. תודה לזקנים שתפילותיהם חיזקו אותי. אני רוצה להודות לאחיות, לרופאים ולצוות בתי החולים בפקיסטן ובבריטניה, ולממשלת איחוד האמירויות שעזרו לי להחלים ולהחזיר את כוחי.

אני תומכת במלואי ביוזמת "חינוך ראשון" של מזכ"ל האו"ם באן קי-מון ובעבודת שליח האו"ם המיוחד לחינוך עולמי גורדון בראון ובנשיא הנכבד של האסיפה הכללית וuk יֶרֶמיץ'. אני מודה להם על ההנהגה שהם ממשיכים לתת. הם ממשיכים לעורר בנו את רצון לפעול. אחים ואחיות יקרים, זכרו דבר אחד: יום מלאלה אינו יומי. היום הוא יומה של כל אישה, כל ילד וכל ילדה שהרימו את קולם למען זכויותיהם.

ישנם מאות פעילים לזכויות אדם ועובדים סוציאליים שלא רק מדברים למען זכויותיהם, אלא נאבקים להשיג את מטרתם של שלום, חינוך ושוויון. אלפי אנשים נהרגו על ידי טרוריסטים ומיליונים נפצעו. אני רק אחת מהם. ולכן אני עומדת כאן. ולכן אני עומדת כאן, ילדה אחת, בין רבות. אני מדברת לא בשם עצמי, אלא כדי שאלה שאין להם קול יוכלו להישמע. אלה שנאבקו למען זכויותיהם. זכותם לחיות בשלום. זכותם להיות מטופלים בכבוד. זכותם לשוויון הזדמנויות. זכותם לקבל חינוך.

חברים יקרים, ב-9 באוקטובר 2012, הטליבן ירה בי בצד השמאלי של המצח שלי. הם ירו גם בחברות שלי. הם חשבו שהכדורים ישתיקו אותנו, אבל הם נכשלו. ומתוך השתיקה הזו יצאו אלפי קולות. הטרוריסטים חשבו שישנו את מטרותיי ויעצרו את שאיפותיי. אבל שום דבר לא השתנה בחיי חוץ מזה: חולשה, פחד ויאוש מתו. כוח, עוצמה ואומץ נולדו.

אני אותה מלאלה. שאיפותיי זהות. תקוותיי זהות. וחלומותיי זהים. אחיות ואחים יקרים, אינני נגד אף אחד. גם אינני כאן לדבר במונחים של נקמה אישית נגד הטליבן או קבוצת טרור אחרת כלשהי. אני כאן לדבר למען זכות החינוך לכל ילד. אני רוצה חינוך לבנים ולבנות של הטליבן ולכל הטרוריסטים והקיצונים. אני אפילו לא שונאת את הטליבן שירה בי. גם אם היה רובה בידי והוא היה עומד מולי, לא הייתי יורה בו. זהו החמלה שלמדתי ממוחמד, נביא הרחמים, ישו המשיח ובודהה האדון. זה מורשת השינוי שירשתי ממרטין לותר קינג, נלסון מנדלה ומוחמד עלי ג'ינה.

זוהי פילוסופיית הלא-אלימות שלמדתי מגנדי, בשה חאן ואם תרזה. וזהו הסליחה שלמדתי מאבי ומאמי. זה מה שנשמתי אומרת לי: היה שלוותי ואהוב את כולם.

אחיות ואחים יקרים, אנו מבינים את חשיבות האור כשרואים חושך. אנו מבינים את חשיבות קולנו כשאנו משותקים. באותו אופן, כשהיינו בסוואט, בצפון פקיסטן, הבנו את חשיבות העטים והספרים כשראינו את הרובים. הפתגם החכם, "העט חזק מהחרב." זה נכון. הקיצוניים מפחדים מספרים ועטים. כוח החינוך מפחיד אותם. הם מפחדים מנשים. כוח קול הנשים מפחיד אותם. לכן הרגו 14 תלמידים תמימים בפיגוע האחרון בקוּאֶטָּה. ולכן הם הורגים מורות. לכן הם מפוצצים בתי ספר מדי יום כי הם פחדו ועדיין פוחדים מהשינוי והשוויון שנביא לחברתנו. ואני זוכרת שהיה ילד בבית ספרנו שנשאל על ידי עיתונאי מדוע הטליבן מתנגדים לחינוך? הוא ענה בפשטות רבה תוך כדי הצבעה על ספרו, הוא אמר: "טליבן לא יודע מה כתוב בספר הזה."

הם חושבים שאלוהים הוא יצור שמרן קטנטן שיצביע ברובים על ראשי אנשים רק בגלל שהלכו לבית ספר. הטרוריסטים הללו מנצלים לרעה את שם האסלאם לטובתם האישית. פקיסטן היא מדינה אוהבת שלום ודמוקרטית. פשטונים רוצים חינוך לבנות ולבנים שלהם. האסלאם הוא דת של שלום, אנושות ואחווה. זו חובה ואחריות לקבל חינוך לכל ילד, כך הוא אומר. שלום הוא צורך הכרחי לחינוך. בחלקים רבים של העולם, במיוחד פקיסטן ואפגניסטן, טרור, מלחמה וסכסוכים מונעים מילדים ללכת לבתי ספר. אנחנו ממש עייפים מהמלחמות הללו. נשים וילדים סובלים בדרכים רבות בחלקים רבים של העולם.

בהודו, ילדים תמימים ועניים הם קורבנות של עבודת ילדים. בתי ספר רבים הושמדו בניגריה. אנשים באפגניסטן הושפעו מהקיצוניות. ילדות צעירות צריכות לעשות עבודת ילדים ביתית ונאלצות להינשא בגיל צעיר. עוני, בורות, אי-צדק, גזענות ושלילת זכויות בסיסיות הם הבעיות העיקריות, העומדות בפני גברים ונשים כאחד.

היום אני מתמקדת בזכויות נשים ובחינוך בנות כי הן סובלות ביותר. הייתה תקופה שבה פעילות נשים ביקשו מגברים לעמוד למען זכויותיהן. אבל הפעם נעשה זאת בעצמנו. אינני אומרת לגברים להתרחק מהדיבור למען זכויות נשים, אבל אני מתמקדת בנשים להיות עצמאיות ולהיאבק בעצמן. אז אחיות ואחים יקרים, הגיע הזמן לדבר. אז היום, אנו קוראים למנהיגי העולם לשנות את מדיניותם האסטרטגית לטובת שלום ושגשוג. אנו קוראים למנהיגי העולם שכל ההסכמות הללו חייבות להגן על זכויות נשים וילדים. הסכם שפוגע בזכויות נשים אינו מקובל.

אנו קוראים לכל הממשלות להבטיח חינוך חינם וחובה ברחבי העולם לכל ילד. אנו קוראים לכל הממשלות להילחם נגד טרור ואלימות. להגן על ילדים מאכזריות ופגיעה. אנו קוראים למדינות המפותחות לתמוך בהרחבת הזדמנויות החינוך לבנות בעולם המתפתח. אנו קוראים לכל הקהילות להיות סובלניות, לדחות דעות קדומות המבוססות על קאסטה, אמונה, כת, צבע, דת או סדר יום כדי להבטיח חירות ושוויון לנשים כדי שיוכלו לשגשג. כולנו לא יכולים להצליח כשמחצית מאיתנו מוחזקות אחורה. אנו קוראים לאחיותינו ברחבי העולם להיות אמיצות, לאמץ את הכוח שבתוכן ולממש את הפוטנציאל המלא שלהן.

אחים ואחיות יקרים, אנו רוצים בתי ספר וחינוך לעתיד המזהיר של כל ילד. נמשיך במסענו אל יעדנו של שלום וחינוך. אף אחד לא יכול לעצור אותנו. נדבר למען זכויותינו ונביא שינוי בקולנו. אנו מאמינים בכוח ובעוצמה של דברינו. דברינו יכולים לשנות את כל העולם כי כולנו יחד, מאוחדים למען מטרת החינוך. ואם אנחנו רוצים להשיג את מטרתנו, נעצים את עצמנו עם נשק הידע ונגן על עצמנו עם אחדות וסולידריות.

אחים ואחיות יקרים, אסור לנו לשכוח שמיליוני אנשים סובלים מעוני ואי-צדק ובורות. אסור לנו לשכוח שמיליוני ילדים נמצאים מחוץ לבתי ספרם. אסור לנו לשכוח שאחיותינו ואחינו מחכים לעתיד מזהיר ושלוו.

אז בואו ננהל מאבק מפואר נגד אנאלפביתיות, עוני וטרור, בואו נרים את ספרינו ועטינו, הם הנשקים החזקים ביותר. ילד אחד, מורה אחת, ספר אחד ועט אחד יכולים לשנות את העולם. החינוך הוא הפתרון היחיד. חינוך ראשון. תודה.